ה"אחר"

ההתמודדות היא תמיד מול עצמנו.

מה שאנחנו חושבים שאדם אחר חושב עלינו, או מרגיש כלפינו ועשוי להטריד אותנו מאד לעיתים,

הינו פעמים רבות השתקפות של מה שאנחנו חושבים על עצמנו, מה שאנחנו מאמינים בו לגבי עצמנו,

לפעמים בעל כורחנו, לפעמים עמוק בתוך תת ההכרה שלנו.

אם התבנית הזו לא הייתה קיימת קודם כל בתוכנו, כדפוס מחשבתי קבוע, כאמונה פנימית עמוקה,

לא היינו מעלים על דעתנו דווקא את הפרשנות הזו מתוך אינספור האפשרויות שעומדות לרשותנו

בבואנו לפרש התנהלות של אדם אחר מולנו.

לכן, אם אנחנו חוששים שמא האחר שופט אותנו/מאשים/כועס/מכשיל/לא אוהב/לא מכבד אותנו

או כל דבר אחר שגורם לנו לתחושה פנימית קשה – אנחנו ניצבים מול הזדמנות מופלאה

לפיתוח מודעות עצמית עמוקה יותר שתביא בסופו של דבר לריפוי, לצמיחה ולגדילה.

כיצד?

על ידי כך שנשאל את עצמנו ביושר, בשקט, במהלך פסק זמן שניקח לעצמנו לצורך העניין:

האם אני מאמין בכך לגבי עצמי? האם אני מרגיש כך לגבי עצמי? האם בסתר ליבי אני

שופט את עצמי? מאשים את עצמי? כועס על עצמי? לא אוהב או מעריך את עצמי מספיק?

אם נהיה מסוגלים לשאול, לחקור, ולהישיר מבט אל האמת שתתגלה בפנינו, אזי כל אימת שנדאג

לגבי מה אדם אחר חושב עלינו או מרגיש כלפינו, בכל פעם שנפרש התנהגות של האחר כלפינו

כנובעת מתוך כעס/שיפוט/חוסר הערכה וכדומה, תהא זו הזדמנות מופלאה לריפוי עצמי על ידי כך

שנציף אל המודע שלנו אמונות מגבילות השוכנות בתוכנו לגבי עצמנו ונאפשר לעצמנו לשחרר אותן.

כך גדלים. כך מתעצמים. ככה מבריאים.

אנחנו לוקחים אישית התנהלות, או אמונות שליליות של אחרים לגבינו רק כשהן מהדהדות לנו

את המקומות הפגועים האישיים שלנו, את הפחדים שלנו, את האמונות השליליות שלנו לגבי עצמנו.

ברגע שאיננו פצועים עוד במקומות האלה, ברגע שאנחנו שלמים עם עצמנו (לא מושלמים אך שלמים),

אנחנו חסינים במקומות האלה, ומסוגלים להתבונן על התנהלות האחר מבלי לקחת אותה אישית.

ועוד – גם אם עדיין נפרש את התנהלות האחר באופן שלילי נוכל לעשות מיד את ההקשר:

"זה שלי, זה נובע מהדפוס הפנימי המסוים הזה שלי" ולהמשיך הלאה.

לכן, ה"אחר" הוא מתנה גדולה שניתנה לנו. בלעדיו לא היו זוקפים את ראשם בתוכנו

הפצעים העמוקים והנסתרים ביותר שלנו ומאפשרים לנו בכך להגיע לרמות עמוקות יותר

של מודעות ריפוי וחירות….