כשמסתיים המאבק, מתרחשת לבסוף כניעה.
כניעה למה שיש,
כניעה לרגע הזה, לדבר היחיד שקיים.
כשהמאבק בנחשולי החיים, כשהשינאה וההתנגדות למה שיש מגיעים למיצויים – ולו רק זמנית –
אנו נותרים הווים. תשושים, כנועים.
אם ברגע זה מוותרים במודע על האכזבה, על השיפוט, על אופציית השקיעה אל תוך
אפלת הדיכאון קורה דבר מופלא: נכנסים עמוק מאוד לרגע הזה.
הרגע הנוכחי נחווה לפתע כעשיר מאוד, מלא מאוד. אשליית ה"חסר" נעלמת והרגע הזה
הופך לנקודת התיחסות ייחודית ממנה נשקף החופש שלך כ'שדה כל האפשרויות'
כפי שדיפאק צ'ופרה קורא לו – מרחב אינסופי שבו הכל יכול להתרחש..
בנקודה זו קיימת ידיעה ללא מילים כי הכל פתוח והכל אפשרי: ניסים יכולים להתרחש בכל רגע.
יתרה מזו – אתה יודע בוודאות שדברים ניפלאים עומדים להתרחש בחייך.
את הפחד מחליפות סקרנות וציפייה.
ואמון.