רצון

פעמים רבות קראתי כי כדי להשיג את היעדים שלך – כדי למשוך אליך את הנסיבות

שיתמכו בכך מהיקום – אתה חייב שיהיה בך רצון בוער להגשימם.

הדברים נכתבו בספריהם של מורים הנחשבים כמובילים בעולם בתחום יצירת המציאות,

מגנוט והגשמת יעדים.

אנשים אלה אמרו : "אם רצונך בכסף – אתה חייב לחוש רצון בוער לכך".

"אם אתה רוצה הצלחה בתחום מסויים – הדבר חייב לבעור בנפשך כל הזמן".

וכדומה.

הסיבה בשלה אדם זקוק לרצון בוער היא קודם כל אנרגטית: כשאתה 'כולך הרצון שלך',

אתה ממגנט אליך את הדבר במהירות גדולה יותר מאשר כשאתה משדר במקביל לרצון

שלך תדר סותר של פחד, ספקות וכדומה.

אבל – מעבר לכך מתקיימות שתי אמיתות נוספות:

אתה זקוק לרצון בוער כי זה הדבר שמחזיק אותך על הנתיב מול כל ה'התנגדויות', העיכובים

והאכזבות שעשויים להתגלות במסע אל היעד.

אם אין בך רצון בוער – אתה תוותר. פשוט מאוד.

והאמת השניה, החשובה יותר, היא שאם אתה לא מוותר מול הקושי, מול היאוש, מול התחושה

שזה לעולם לא יקרה – אם אתה קם בכל פעם מחדש מתהום המחשבות והרגשות השליליים האלה

ומתחייב מחדש  למטרה שהצבת לעצמך – הרצון שלך הופך מזוקק יותר, נחוש יותר וחד כתער.

עם כל קימה כזו אתה מחוייב פי כמה להשגת היעד שלך עד שכל הפחדים שעיכבו אותך עד כה

(ותרמו לעיכובים ולאכזבות), כל הסיבות למה זה לא כדאי, למה זה עלול להכאיב – כוחם בטל ומבוטל

אל מול הרצון הבלתי מתפשר המתגבש בתוכך.

כמו עוף החול אתה קם שוב על רגליך, ניצב שוב על השביל, חזק ונחוש יותר מאי פעם לדרוש

את מה שמגיע לך מהחיים: האפשרות לקבל "לא" כתשובה הופכת ללא רלוונטית מבחינתך.

עם כל קימה כזו מהתחתיות מתחזקת בך הידיעה המוחלטת שתימצא את הדרך,

שתעבור בכל פתח עד שתגיע אל המטרה.

כשזה הלך הרוח שבו אדם נמצא – הוא אינו יכול להפסיד.