במסענו אל יצירת השינוי המיוחל – שינוי פנימי המוביל לחיצוני – אנו עשויים לגלות שאחד החסמים הגדולים העומדים בפנינו הוא לא אחר מאשר –
אנחנו עצמנו.
ישנן סיבות רבות שבשלן חלקי אישיות שונים שלנו עלולים להתנגד ליצירת הטוב שבו אנו חפצים ברמה המודעת – וכולן נימצאות תחת שם הכותרת: פחד.
בשלב כלשהו בתהליך הריפוי, אנו נעשים מודעים לעובדה המדהימה שכל התופעות בעולמנו – גם אלו שעליהן אנו מתלוננים – הן פרי יצירה שלנו. יצרנו אותן בשל צורך שקיים בנו מסיבה כלשהי. איכשהו ,ברמה לא מודעת, הכאב הכרוך במציאות הנוכחית, המגבילה, נתפס כקטן מזה המקושר למציאות שבה לא יתקיימו אותם תנאים מגבילים עליהם אנו מלינים.
הכאב הזה שייך לזיכרונות, לטראומות עבר – מחיים אלה וקודמים.
רק כשאנחנו מבינים ,באמת מבינים, שאנו אחראים על כל מה שסביבנו, רק כשאנו רואים שכל אדם הוא שיקוף שלנו, שכל אירוע הוא פרי של אמונה או צורך פנימיים שלנו – רק אז אנחנו באמת מסוגלים לקחת אחריות על חיינו ולצאת מתפקיד הקורבן.
רק כשאנחנו לוקחים אחריות על חיינו מתוך הבנת תפקידנו בעולם החומר וחוקי העולם הזה – רק אז אנו יכולים להתחיל להתאמן בלבחור אחרת, בלסובב את ההגה של ספינת חיינו לכיוון שונה.
כך, לבסוף, נשיג שליטה (חלקית או מלאה- זה עדיין בבדיקה בחיי שלי) ביצירת המציאות הרצויה לנו. נהפוך ממגיבים לבוראים.
אחד המכשולים שעשוים לעמוד בדרכנו הוא תפיסת העצמי שלנו.
כולנו זקוקים לתחושת "אני" מוצקה ויציבה כדי להתנהל בשפיות בחיים: "אני כזה" , ולכל אחד יש סיפור חיים אישי שבו הוא משחק את התפקיד הראשי.
יציאה מהמגבלות של חיינו ושינוי, משמעותו לעיתים לשנות את הכיוון הטיבעי אליו שאפה עלילת הסיפור להתפתח.
לראות את עצמנו לפתע באור אחר לגמרי, לחיות חיים אחרים ממה שהתרגלנו לחשוב שנועדנו לחיות, זה דורש שינוי – לעיתים קיצוני – בתפיסת העצמי שלנו, ופורע את תחושת יציבות ה"אני" שאנו זקוקים לה כל כך.
הדבר עשוי לעורר התנגדות פנימית לשינוי, התנגדות הנובעת מפחד לא מודע מהלא מוכר ומה"אני" החדש שמתהווה אל מול עינינו. התנגדות זו יכולה לקבל פנים רבות – פנימיות (בצורה של כניעה לרגשות שלילים, הזנחה של העבודה הפנימית היומיומית ועוד) ו"חיצוניות" (הבאות לידי ביטוי בבעיות, מכשולים, אובדן דברים טובים חדשים שיצרנו בחיינו ועוד)
יש צורך לזהות את ההתנגדות הזו, להבין אותה, להכיר בה ולתת לה מקום.
רק התבוננות ואיפשור של התחושה הפנימית הזו תוך שאנו ממשיכים בחתירה אל השינוי החיצוני על ידי העבודה הפנימית שאנו עושים – תאפשר לנו בסופו של דבר ברגע מסויים לחצות את קו הגבול הדמיוני המפריד בין הישן לחדש שברצוננו לחיות.