לאורך תהליך הריפוי העצמי אני רואה כמה מתנות אני מקבלת, ואני נזכרת בתקופה בה הייתי נאמנה רק לעצמי.
באותה תקופה ריציתי אך ורק את עצמי, הקשבתי לקולי הפנימי ונהגתי רק על פי מה שהרגיש נכון עבורי. למרבה הפלא, למרות התנהגות "אנוכית" זו, דווקא בתקופה זו המתנות שהורעפו עלי היו אינסופיות ואהבת האל הורגשה כחסד אינסופי וחסר תנאים. ניסים קרו בכל יום, ודברים שחשקתי בהם נשרו אל ידי כפרי בשל בקלות נטולת כל מאמץ.
מאז נעתי במסלול מעגלי אל הקיצוניות השניה ובחזרה אל אותו מקום קסום שאבד לי אליו אני חוזרת כעת ממקום מודע, חושב, שואל.
אחרי שנים של אמונה במאמץ, אמונה שעלי להיות אדם "טוב" כדי להיות ראויה לקבל, או כדי להיות ראויה לאהבה אני מוכנה להעמיד את כל אותן אמונות שרווחות בקרב רבים מאיתנו בסימן שאלה:
היום שאלתי את אלוהים: אם אני אכן בסדר בדיוק כפי שאני, אם אני לא אמורה לשנות/לתקן שום דבר בעצמי, אם אני לא אמורה להתאמץ ולסבול כדי לקבל את כל הטוב שאני רוצה – אז בשביל מה בעצם אני כאן? כיצד יתכן שאתה לא רוצה ממני כלום? איך זה יכול להיות שאני ראויה לקבל את כל הטוב של העולם מבלי להצדיק זאת באופן כלשהו?
ואז פתאום נזכרתי בספר בראשית – כשאלוהים, ע"פ הסיפור, ברא את אדם וחווה. הוא ברא אותם בצלמו ואמר להם שכל מה שברא – עבורם ברא. לא היה עליהם לעשות דבר בכדי להיות ראויים לכל השפע שברא אלוהים. הכל נברא עבורם ולמענם.
השינוי החל כשהם אכלו מעץ הדעת, 'טוב ורע'.
בעיני עץ הדעת הוא משל לשלטון השכל על פני האינטואיציה והנוכחות ב'כאן ועכשיו' שרווחה עד אותו רגע. "טוב ורע" הינו השיפוט הארצי שעושה השכל ובכך מרחיק אותנו מהרגע הזה, מהאמת, מעצמנו. השכל – והשיפוט והפרשנויות שהוא מביא עימו – הוא שיוצר את תחושת הנפרדות שלנו זה מזה ומהמקור.
ברגע שהשכל קיבל את ההגה לידיו- הכל השתנה. נפלנו מגן עדן. אבל זה לא היה עונש. זה היה פועל יוצא של המעבר לחיים דרך הפריזמה של השכל. כל רצוננו מאז הוא לשוב אל גן העדן, גן העדן שנימצא בנו כל העת. גן העדן האבוד יושג שוב ברגע שנחזיר את המושכות לעצמנו, ברגע שנשוב – והפעם לא מתוך תמימות אלא מתוך בחירה מודעת – לחיים ברגע הזה, בנוכחות של כאן ועכשיו.
אולי באמת הכל שלנו ובשבילנו.
אולי באמת לא צריך 'לעשות משהו'/לתקן את עצמנו כדי להיות ראויים לכל הטוב שברצוננו לקבל.
אולי באמת מותר רק להנות, לחוות, להיות……
אולי זו אכן זכותנו הבלתי מעורערת שיהיה לנו טוב. רק טוב. כל הזמן.