נטל האשמה…

באסטרולוגיה אשמה מתבטאת דרך ארכיטיפ המזלות גדי ובתולה,

ושליטיהם: הפלנטות סטורן ומרקורי.

גדי קשור בתחושת אשמה על רקע טעויות שעשה האדם אשר הביאו לתוצאות קשות,

בחוויה האישית שלו, על רקע אחריות שלא עמד בה וכדומה. ארכיטיפ הבתולה קשור באשמה

בשל התחושה שאינני אדם טוב מספיק (ראיית כל הפגמים האישיותיים לתפיסתנו),

איני תיפקודי מספיק ועוד.

לכולנו יש השפעות גדאיות ובתוליות במפה – כל אחד במינונים שונים ובהקשר של תחומי

חיים שונים.

תחושת האשמה (ואגב – גם הבושה, שפעמים רבות מתלווה אליה) מתמקמת לה בצ'אקרה

השניה שלנו, שקרויה צ'אקרת המין. צ'אקרת המין נימצאת מתחת לטבור וציבעה כתום.

היא אחראית על תחומים רבים, ובה ממוקם בסיס תחושת החיות שלנו, הרצון להשתתף בחיים,

לחגוג אותם ובתמצית – שמחת החיים שלנו.

שמחת החיים היא הדבר הראשון שמוכרע תחת נטל האשמה. האשמה מוחקת את תחושת הטעם,

הכיף והעסיסיות של החיים. ועדיין, למרות שזו בחירה שלנו אם ללכת בנתיב הזה או לא אנשים רבים

פוחדים לוותר עליה. אנשים רבים פוחדים שאם לא יחושו אשמה לא יהיה מה שיירסן את החלקים

השליליים שלהם. אשמה שומרת עליהם, לתפיסתם. מבטיחה שיתנהלו נכון, במוסריות וכו'.

למרות שלכאורה יש בכך הגיון, בעיני, כל אדם שמתמודד עם הדפוס הזה עומד מול בחירה:

האם להמשיך בדרך הזו או לקחת סיכון, לערוך ניסוי, להוציא את עצמו לחופשי מכלא האשמה ולהיווכח:

האמנם כצעקתה? האמנם נרשה לעצמנו להתנהל באופן לא מוסרי? האמנם נפגע באחרים?

האמנם נעשה טעויות הרות גורל? האמנם לא נעמוד בחובותינו? או שמא למדנו מספיק והבנו מספיק

לאורך מסע חיינו כדי שנוכל לסמוך על מערכת מוסרית והבנה פנימית עמוקות יותר שאולי התפתחו

בנו לאורך השנים?

ברגע שמשחררים את האשמה, ברגע שמוכנים לוותר עליה, פשוט לשחרר את האחיזה בה,

להרשות לה לא להיות בתוכנו, משהו מדהים קורה: שמחת חיים אדירה משתחררת לה מכיוון צ'אקרת

המין שלנו. תחושות של חיות אדירה וחופש מתעוררות בנו שוב ואיתן תחושה שהחיים יפים והרצון

לקחת בהם חלק.

לא שווה?:-)