למחשבה יש כוח לברוא רק כשניצמדים אליה.
היצמדות מתרחשת כשאנחנו מקבלים מחשבה כאמת או כשאנו נאבקים כדי למגר אותה ממוחנו.
בשני המיקרים הכוח הבורא הוא הרגש הנלווה לתהליך המנטאלי – רגש שאנו מזדהים עימו
והופכים לאחד איתו.
כשאנחנו מתרגלים מדיטציה, אחד הדברים המופלאים המתרחשים הוא שאנחנו מסוגלים
לתת למחשבות הללו – מחרידות או מופלאות ככל שתהיינה – לחלוף בהכרתנו: לבוא וללכת.
אנחנו מאפשרים גם לרגש המתלווה אליהן – פחד, תקווה, געגוע וכדומה – להדהד במרחב
ההוויה שלנו, למלא אותנו, ולהעלם ברגע מסויים אל האין כלעומת שבא.
כשאנו מתרגלים למצב הוויה זה – מצב של התבוננות, איפשור ואי האחזות בתכנים העולים
בנו – אנחנו מבטלים את כוחן הבורא של מחשבות הסרק שצצות בנו במהלך היום (כ60,000).
אז, גם מידת ההשפעה שיש למחשבות שאנו רוצים שתהוונה כוח יוצר בעולמנו חזקה ומידית
הרבה יותר. במצב זה אנו מפסיקים ליצור מציאות כברירת מחדל, מתוך מצב של אי מודעות,
ומתחילים לקחת שליטה על חיינו.
מדיטציה – אחת המתנות המדהימות ביותר לבני האדם.
תנו לעצמכם מתנה.