ו….
אני גם זמרת…:-)
אני שרה מאז הייתי ילדה קטנה מאד. תמיד שרתי, הקלטתי את עצמי, והייתי רגישה מאד למוסיקה…
מנגינת הגיעגוע של אותו ברווז מסכן בביטנו של הזאב ביצירתו של פרוקופייב 'פטר והזאב' גרמה לי תמיד לעצב גדול, ונעימת 'הפנתר הוורוד' הפחידה אותי מאד תמיד…
אני זוכרת את מעטפת תקליט האופרה 'הספר מסיביליה' שהורי השמיעו בפטיפון מדי פעם (כן, היה פעם מכשיר כזה:-)) ועליה התנוססו דמויותיהם של מריה קאלאס ולואיגי' אלווה לבושים בתלבושות ססגוניות שגירו את דמיוני ואת כמיהתי למשהו שעדיין לא היה לו שם.
אני זוכרת כיצד הקשבתי למוסיקה המהפנטת תוך שאורות מכשיר הרדיו-פטיפון הישן מאירים באור ירוק עמוק מסתורי שצללתי למעמקיו, מעמקי עולם אחר, עולם של קסם והבטחה גדולה למשהו שמעבר לעולם הזה, עולם הצורה והחומר.
אולם הפעם הראשונה שבה הבנתי שאני יודעת לשיר, ולא רק שאני יודעת לשיר אלא שאנשים נפעמים מהקול שלי ומהרגש שמובע מאחוריו, הייתה בגיל 10, כשמחנכת הכיתה עברה מתלמיד אחד למשנהו וביקשה, במה שהיה האודישן הראשון שאי פעם השתתפתי בו, לשמוע בית מתוך השיר 'ציון תמתי'.
האודישן נעצר אצלי. זה היה הסולו הראשון שקיבלתי בחיי ושרתי את השיר בטקס מול הורי בית הספר.
מה לומר? מאז הפכתי מיד לסולנית בכל מוסד חינוכי שלמדתי בו. הייתי זמרת טקסי יום הזיכרון ימי השואה וכל טקס ממלכתי אחר.
הייתי סולנית במקהלה של אפי נצר ובמבחנים למקהלת קולות עמ"ל הייתי היחידה שקיבלה את הציון הגבוה ביותר – 9.
בצבא התייצבתי מול האחראית על הטקסים בבסיס חיל האוויר בו שירתי והצהרתי בפניה שכדאי לה מאד לתת לי צ'אנס בטקס הבא ולתת לי לשיר, ואכן מאז הפכתי לזמרת הבסיס.
בטכניון, בו למדתי אדריכלות, דברים התנהלו באופן זהה.
בגיל 34 קיבלתי את הציון השני בגובהו מבין נבחנים רבים שהגישו את מועמדותם ללימודי אופרה במחלקה הווקאלית באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, וזאת למרות גילי 'המופלג'. אני בעלת תואר ראשון בלימודי שירה מטעם האקדמיה, ועובדת קשה מאז כדי להגשים את אחד החלומות שלי בגלגול הזה – להיות זמרת אופרה.
במסגרת לימודי באקדמיה קיבלתי את תפקיד המכשפה בהפקת האופרה 'הנזל וגרטל', תפקיד המיועד לזמרות מצו שנאמר לי כי הינו מחוץ לטווח ההשגה שלי בהיותי זמרת סופרן. הוכחה נוספת שכשאדם באמת רוצה משהו בכל מאודו, ללא שניות פנימית – הוא משיג את רצונו. ההופעה בתאטרון ירושלים הייתה הצלחה אדירה!
במקביל לעשיה שלי במישור היידע והרוח, אני נותנת ביטוי גם לצד הזה באישיותי ובנשמתי – הצד שרוצה לשיר, לשיר את מה שיש בפנים, לבטא דרך המילים והמוסיקה את שירה של הנפש.
"DON'T DIE WITH YOUR MUSIC STILL IN YOU" של ווין דייר ז"ל, היא תזכורת תמידית לכך שאין לעזוב את הגלגול הזה לפני שנתנו ביטוי לכל המתנות שיש בנו, לכל המתנות שאנחנו אוהבים ורוצים לחלוק עם העולם בחיים האלה, וספציפית, עבורי, גם במישור המוסיקלי:-)
בימים אלה אני מקדמת מופע ושמו :"על אהבה וחלומות", מופע ובו שירים מבית היוצר של סינטרה, נט קינג קול, ג'ודי גרלנד ואחרים שעוסק בדרך אותה עובר אדם שיוצא להגשים חלום….הגבהים והגאיות, התקוות, מפחי הנפש וההתפכחויות שהינם חלק ממסע ההליכה בעקבות החלום, ובאחד הנושאים העיקריים בחיי רוב האנשים….האהבה…
הנה קישור לשיר אחד מתוך המופע. השיר נקרא: "THE IMPOSSIBLE DREAM". ובשמו הנוסף:"THE QUEST" – המסע או החיפוש….שילוב של שניהם למעשה:
"לחלום את החלום הבלתי אפשרי,
להילחם באוייב הבלתי ניתן להבסה,
לשאת כאב שבלתי ניתן לשאתו,
לרוץ אל עבר המקום אליו האמיצים אינם מעזים ללכת.
לתקן את המעוות שאינו ניתן לתיקון,
לאהוב, בטוהר ובצניעות ממרחק,
לנסות, כשידיך חלשות מדי,
להגיע אל הכוכב שלא ניתן להגיע אליו…
זהו מסעי, לככת בעקבות הכוכב הזה,
לא משנה כמה חסר תקווה, לא משנה כמה רחוק,
להילחם עבור הצודק ללא ספק או הפסקה,
להיות מוכן לצעוד אל הגהנום עבור מטרה נעלה,
ואני יודע, שאם רק אהיה נאמן למסע המפואר הזה,
אזי ליבי, ינוח בשלווה וברוגע כשיגיע יומי האחרון.
והעולם יהיה טוב יותר בשל כך,
בגלל שאדם אחד, מבוזה ומכוסה צלקות,
עדיין חתר בשארית האומץ שנותר בו,
להילחם באוייב שלא ניתן להביסו,
להגיע אל אותו כוכב שאינו ניתן להשגה…"
https://www.youtube.com/watch?v=S0vue287_ig