לראות את עצמי דרך עיני שלי בלבד משמעו לזכות בחופש אישי.
לראות את עצמי דרך עיני שלי בלבד משמעו שלא לקחת באופן אישי את הדרך בה אני משתקף
דרך עיני אחרים – לטוב ולרע. השתקפויות אלו טומנות בחובן מלכודת לשלילת החירות האישית.
כילדים קטנים אנו לומדים רבות על יכולותינו ועל היותנו "טובים" או "רעים" דרך ההשתקפות הנגלית
אלינו במבטיהם של הורינו ודמויות סמכות אחרות בסביבתנו. גם בבגרותינו אנו נוטים לחפש אישורים
להיותנו מוצלחים, נאהבים, ו"טובים" דרך השתקפויות בעיני אנשים אחרים או בדבריהם.
כשאנו משתקפים דרך עיניהם של אחרים בצורה שלילית, נשפטים או מוגדרים בתוויות שליליות על ידם,
אם נאמין – אם ניקח זאת באופן אישי – אנחנו עשויים למצוא את עצמנו, על כורחנו, מגשימים שוב
ושוב את הציפיות השליליות שלהם מאיתנו.
לפעולת ה'ראיה' השלילית הזו עלולה להיות השפעה עצומה על אדם המתקשה לעשות את ההפרדה
בין מי שהוא באמת לבין התכנים שאחרים משליכים עליו מתוך החלקים שאינם יכולים לשאת בעצמם.
הזדהות עם 'ראיה' שלילית כזו עלולה להוביל לתחושות קשות כחרדה ובושה, ולנסיון להתאים את עצמי
לציפיות של אחרים מתוך רצון לזכות באישור שאני "בסדר". הדבר עלול להוביל לאובדן ה'עצמי' ולאובדן
הכוח האמיתי הנובע מתוך החיבור למרכז שלי.
אולם – גם להשתקפות חיובית שלנו בעיני אחרים פוטנציאל לגזול מאיתנו את חירותינו האישית.
השתקפות חיובית שלנו בעיני אחרים יכולה להוות מלכודת דבש שקשה מאוד להשתחרר ממנה,
לעיתים קשה אף יותר ממלכודת הראיה השלילית, שכן אם מישהו שופט אותנו לרעה על לא עוול בכפינו
נוכל תמיד לבחור באפשרות הקלה: להגדיר אותו בתוויות שליליות ולבטל את דבריו. אולם אם מישהו
מחמיא לנו באמת ובתמים, רואה בנו דברים ניפלאים ואף משתף אותנו בכך הוא נוגע במקום מאוד
רעב שלנו – הרעב לאישור, הרעב לאהבה.
הרעב הזה כה עמוק בקרב רבים מאיתנו, עד שכדי להשביע אותו אנו עשויים לוותר על האמת שלנו,
על הצרכים האמיתיים שלנו, להשתיק את הדעות האמיתיות שלנו ולהתנהג בהתאם לתווית החיובית
ששמו עלינו. גם כאן אנו עשויים לוותר על המרכז שלנו כדי להמשיך ולקיים את ההשתקפות החיובית
שלנו בעיני האחר, שמרגישה כל כך טוב בתחילה.
הפתרון היחיד בעיני בהתמודדות מול שתי המלכודות הללו הוא אחד:
להתחייב מתוך החלטה מודעת לראות את עצמנו רק דרך עינינו שלנו:
משמעות הדבר היא להיות מודע ל'צל' שלנו ולקבל אותו במלואו, בשלמות, בסליחה, בהבנה.
כך לא ניבהל כשאחרים יבחינו בו גם כן, ולא נהיה מועדים לחששות ולבזבוז האנרגיה הנובע מהנסיון
להסתיר, להשתנות, ולהיות אחר ממה שאני.
זה גם אומר לשמור על המרכז שלי לנוכח הניחוחות המפתים של קבלה, אישור, מחמאות ואהבה.
פירושו לזכור שאני ראוי לאהבה ללא קשר אם אני מקבל אותה ממקור חיצוני או לא. זה לזכור שהאישור
שאני מקבל היום ממאן דהו קשור בו בלבד. האישור שהוא נותן לי קשור במערכת הערכים האישית שלו,
שכרגע אני בתיאום איתה ולכן זוכה במשוב חיובי. מחר, אני עשוי להיות בדיסוננס איתה ולקבל משוב
(השתקפות) אחרת לגמרי. זה להתחייב שלא לקחת אישית דבר. זה לומר תודה על כל השתקפות
חיובית ולהשאר נאמן לאמת שלי , למרכז שלי.
זהו חופש אישי.