גלגולים קודמים.
או חיים אחרים.
יש הגורסים שכל החיים שחיינו "לפני" ואלה שאנו חיים "עכשיו" מתקיימים לנצח בו זמנית
במימדים שונים.
אני כמובן לא יודעת אם הדבר נכון למרות שזה נשמע לי הגיוני. עד שלא אחווה ישירות חוויה
שתאשר או תפריך את הרעיון עבורי, אני נוקטת בעמדה ניטראלית ומתייחסת לחיים ה"אחרים"
כאל חיים "קודמים" בציר הליניארי של הזמן.
מאז שהייתי צעירה נושא הגלגולים הקודמים ריתק אותי. ממש ככה. רציתי כל כך לדעת מה הייתי
בגלגולים קודמים כי הייתה לי תחושה חזקה ששם תימצאנה התשובות, שם יימצאו ההסברים ל"למה"
שכל כך העסיק אותי: למה אני צריכה להתמודד עם מה שאני מתמודדת איתו בגלגול הזה, מהיכן
הפחדים הלכאורה משוללי סיבה הגיונית, המחשבות והאמונות השליליות, מדוע האירועים שאני חווה
וכו'.
השאלות נשאלו לאורך שנים, אך רק באמצע גילאי ה20 התחלתי לעשות משהו בנידון. בתחילה הלכתי
ולמדתי תראפיה בשחזור חיים קודמים, ואחר כך (איך לא? כשרק שמעתי את השם "אסטרולוגיה של
התפתחות הנשמה" התרחבו לי העיניים הנחיריים הראש והלב) אסטרולוגיה שעוסקת גם בזיהוי
דפוסים מחיים קודמים ושיעורי נשמה.
ועדיין, לא התחייבתי לנושא. לא האמנתי בלב שלם ש'הסיפורים' שעולים בזמן שחזור הגלגולים
אכן התרחשו ואם כך, חשבתי, אם אינני יכולה לדעת בוודאות שזה אכן התרחש כך אחד לאחד –
אז מה הטעם? כך הרגשתי כי המניעים שלי באותו שלב לא בשל היו הסקרנות והרצון "לראות"
ולא הרצון לרפא ולהירפא.
עם השנים והעבודה שעשיתי עם עצמי הבנתי שמה שחשוב הוא התכנים שעולים בזמן השחזור
ולא בהכרח האם הם משקפים במדויק אירועים שהתרחשו. יש סיבה לכך שדווקא הם צפים בתודעה
הערה שלנו מתוך אינספור התסריטים האפשריים שיכולנו 'להמציא'.
תסריטים אלה משקפים תבניות זיכרון, מסקנות ואמונות שאנו נושאים בתת המודע שלנו.
כאשר האמונות הללו חיוביות ומעצימות הן מקדמות אותנו, כאשר הן שליליות ונושאות מטעני אשמה
וכעס, הן מעכבות אותנו מלהיות כל מה שאנחנו יכולים להיות ומלדרוש את מה שאנחנו רוצים מהחיים.
בתהליך הזה למדתי המון על עצמי. ומסע של שנים רבות של חיפוש אחר תשובות במובן של ה"למה" –
נשא פירות ותשובות הגיעו. כנראה שזה ממש כפי שאומר המשפט – יגעת ומצאת, תאמין!
אז כעת אני יודעת. אולי לא הכל אבל הרבה, ומספיק בכדי להגיע למסקנה אחת חשובה:
הדבר הכי חשוב לגבי העבר, המעצב את חיינו בהווה ברמה הלא מודעת לפעמים, הוא שיש
לשחרר אותו. לא למחוק אותו בהכרח (אם כי גם זו אפשרות למי שזה מתאים לו) אלא
לחבק אותו בהבנה ולסלוח.
לסלוח.
לסלוח.
להבין שכולנו עושים טעויות, והכעס, האשמה, תחושת החוב – כולם תוקעים אותנו במקום
ולא מאפשרים לנו להתקדם ולהיות כל מה שאנחנו יכולים להיות.
סליחה לא מתרחשת בין לילה. היא תהליך שיכול להיות ארוך כי עליו לחלחל פנימה ברמת הנפש,
אל נבכי התת מודע, להתרווח שם ולומר:
"כן. אני מסכים. מסכים לסלוח לי ולהם והשאיר את העבר מאחורי (או לצידי אם זה מרגיש
פחות מאיים) ולהמשיך הלאה."
לדעת את עצמנו ברמות העמוקות ביותר באופן הזה מעניק כל כך הרבה תבונה, צניעות וידע עצמי.
משם אנחנו יכולים לטפח חמלה גדולה ואמיתית כלפי עצמנו וכלפי אחרים בידיעה שכולנו עושים טעויות,
אף אחד לא מושלם, ואין טעם להמשיך ולהחזיק בעבר.
אפשר להתחיל לעבוד על הסליחה כבר היום. כבר עכשיו. הרגע.
בכל פעם שאנחנו טועים, פוגעים, לא מתנהלים "נכון", חשים אשמה, בושה, אי כשירות על רקע כלשהו
או כועסים על עצמנו, נוכל לומר לעצמנו ( גם תוך הסתכלות במראה לשיטתה של לואיז היי) או לכתוב:
"אני סולח לך על שאתה לא מושלם ומשחרר אותך מנטל האשמה/כעס" וכדומה.
כרגיל, זהו הרגל, והרגל נקנה על ידי תרגול, ותרגול הוא תלוי זמן, סבלנות ומחויבות לתהליך.