היום הגיע לידיעתי מידע שערער את שלוות נפשי.
הרגשתי שהשמיים עומדים ליפול עלי.
בעוד אני מנסה לעכל את סערת הרגשות עלתה בי מחשבה מפתיעה:
"אולי זה בדיוק מה שאמור לקרות כרגע? אולי זה דווקא לטובה? מאין את כל כך בטוחה שזה
יוביל לדברים הרעים שאת מדמיינת? אולי זה בדיוק מה שצריך ונכון כרגע?"
תוך כדי שמחשבות חדשות אלו חודרות להכרתי הסוערת התחלתי בעריכת קניות בסניף
של רשת מזון ידועה.
בשיטוטי הגעתי למעדניה ושם פגשתי בעובד שבדרך כלל מסתובב חמור סבר כשמבט של
משטמה נשקף מעיניו. חוויה לא נעימה בעליל! כיוון שראיתי אותו מסתובב לבדו בין אזור הגבינות
לאזור הנקניקים שאלתי אותו אם הוא נותן שירות בשני חלקי המעדנייה. הוא הביט בי בעוינות
ולא ענה.
בעוד אני מתלבטת כיצד להגיב ואם להגיב על ההתנהגות הלא שירותית הזו ניגש אלי בחור צעיר
ממחלקת הבשרים – מחלקה אחרת – ובחיוך רחב התנדב לתת לי שירות.
הייתה זו הפעם הראשונה שעובד במעדניה נתן לי שירות כל כך אדיב ומכל הלב – כולל להתאים
את רוחב להב מכונת החיתוך לבקשתי לפרוסות "דקות ככל שניתן". כשהגיש לי את השקית עם
המחיר הודיתי לו על השירות המושלם והודיתי בליבי על המתנה הנפלאה שקיבלתי:
שירות מכל הלב ועם תוצאה מושלמת מעבר לכל מה שקיבלתי עד היום.
אמרתי לעצמי: "את רואה, יפעת, הכל לטובה! טוב שהעובד הזועם התעלם ממך!
קיבלת את השירות הטוב ביותר עם האנרגיות הטובות ביותר שיכולת לבקש.
תסמכי על החיים! הם יודעים מה הם עושים!"
כך, נישאת על ענן של אושר, הגעתי לקופות ושם הסתבר שהבחור הנחמד שהעניק
לי שירות מכל הלב לא ידע לתמחר נכון את הנקניק שקניתי כיוון שהיה ממחלקה אחרת….
נאלצתי להמתין כרבע שעה ליד הקופה בעוד אחת האחראיות הולכת לברר מולו מה בדיוק
קניתי ומה המחיר הנכון של המוצר….
אמרתי לעצמי "שוב את רואה שלא צריך למהר לשפוט…לא כל מה שנראה טוב אכן מתגלה כטוב
בסופו של דבר ועל אותו משקל – לא כל מה שעל פניו נראה כרע, מוכיח עצמו כרע …"
לבסוף, כשהאחראית שבה עם אריזת הנקניק בידה אל הקופה הסתבר שלמרות שהשקית נפתחה
ותוכנה נבדק הוחלט משום מה לתמחר אותה במחיר זול יותר מהמחיר המקורי!
אמרתי לעצמי "שוב מיהרת לשפוט יפעת……אין לדעת אם חוויה היא ל'טובה' או 'לרעה' עד תום
שרשרת האירועים…. להבא אל תמהרי להסיק מסקנות לכאן או לכאן."
השתלשלות אירועים זו לקחה אותי אל סיפור שאני מאד אוהבת על האיכר וסוסו,
ומעשה שהיה כך היה:
"מעשה באיכר בעל משפחה שהיה לו סוס נפלא וגזעי. הוא קיבל כמה הצעות לקנייתו וסירב לכולן.
יום אחד ברח הסוס מן האורווה. הגיעו אנשי הכפר אל האיכר ואמרו לו:"אתה רואה?
אם היית מוכר את הסוס היה לך כעת לפחות כסף ביד. כעת נשארת בלי כלום"
האיכר חייך ואמר " זה יכול להיות טוב וזה יכול להיות רע. אני לא יודע את כל הסיפור".
כעבור זמן שב הסוס לאורווה מלווה בסוסה ובשני סייחים. אמרו אנשי הכפר לאיכר:
"צדקת כשלא מכרת את הסוס! הנה כעת חזר אליך עם סוסים נוספים". חייך האיכר ואמר:
" אולי זה לטובה ואולי לרעה. איני יודע את כל הסיפור".
חלפו ימים רבים ובנו של האיכר שניסה לאלף את אחד הסייחים החדשים הוטח אל הקרקע
על ידו ושבר את רגלו. צקצקו שכני האיכר בלשונם ואמרו: "רק רע יצא מהסייחים החדשים.
כעת בנך שבר את רגלו ולא יוכל לסייע לך במטלות החווה." חייך האיכר ואמר:
"אולי זה לטובה ואולי לרעה. אינני יודע את כל הסיפור."
כעבור זמן מה הגיעו שליחי הצבא לגייס את בני הכפר. הם לקחו אתם את כל צעירי הכפר
ואת בן האיכר לא גייסו בשל רגלו השבורה…."
איננו יודעים את כל הסיפור. כשמשהו גורם לנו לתחושה נעימה אנחנו ממהרים לתייג אותו כ'טוב'.
לחליפין כשחוויה מייצרת בנו תחושה קשה אנחנו ממהרים לתייג אותה כ"שלילית".
אך האמנם כך הם פני הדברים? האם כל מה שלא נעים עבורנו אכן רע עבורנו בטווח הארוך?
אולי איננו מסוגלים לראות ולהבין את התכנית הגדולה מנקודת מבטה המצומצם של האישיות שלנו?
כנראה שתשובות סופיות נוכל לקבל רק בתום שרשרת אירועים נתונה ואולי אפילו לא אז. אולי רק
ביומנו האחרון על פני האדמה בגוף זה. ואולי גם אז לא. אולי נקודת המבט של נשמתנו מתפרשת
על פני גלגולים, ערה לכוונות ההתפתחות ברמת נשמה ולצורך להחזיר חובות קרמתיים ולצורך לאפשר
לאחרים לאזן את שלהם דרכנו.
איננו יודעים את כל הסיפור. אז מה נוכל לעשות? כיצד אפשר להתנהל ככה?
הדבר הנכון לעשות בעיני הוא להיות נוכחים ברגע הזה. מתוך הנוכחות הזו מגיעות התגובות
הנכונות ביותר לכל מצב ולכן גם התוצאות שאנו חווים הן החיוביות ביותר.
בנוסף עלינו להשתדל לשמור על צניעות. לזכור שאיננו יודעים הכל. עלינו לעשות כמיטב יכולתנו
למען קידום הרצונות שלנו, לטובת מה שנראה לנו כנכון וטוב, תוך הקשבה תמידית ללב ושהיה במרכז
שלנו. זה לתת לחיים לגלות את הכוונה הגבוהה שלהם בפנינו על ידי זה שאנו עושים כמיטב יכולנו
בכל רגע ומתקדמים תוך התבוננות ערה במתרחש…
כמובן שעל מנת לטפח הלך רוח כזה נדרש תרגול יומיומי, הן על מנת להישאר בנוכחות במהלך היום
והן על מנת להתחבר לערוץ היודע כל – לקול הפנימי שלנו, למצפן הפנימי – על מנת שיוביל אותנו
למקומות הנכונים ביותר עבורנו.
.