לאחרונה יצא לי לחשוב על מכלול המשמעויות הטמון בציווי התנכי "ואהבת לרעך כמוך". ככל שאני לומדת יותר על עצמי ועל החיים, רואה יותר ומבינה יותר המשפט הזה נראה לי כצופן בחובו את אחד החוקים המרכזיים של היקום בו אנו חיים.
משום מה האמנתי מאז ומעולם שהאמירה "כל התורה על רגל אחת" התיחסה לציווי הנ"ל והופתעתי לגלות שהיא התייחסה דוקא לאמירה של הלל הזקן" מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".
איזה משפט נחרת בקלות יותר? 'ואהבת לרעך כמוך' או 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך?'
עבורי המשפט הזוכה הינו: " ואהבת לרעך כמוך".
המשפט שטבע הילל מנוסח על דרך השלילה: הוא מדבר על הלא רצוי, בעוד שהפסוק התנכי שצוטט ע"י רבי עקיבא מורה על מה יש לעשות: "ואהבת".
תת המודע שלנו מתקשה להפנים את משמעותן של מילות שלילה כגון 'לא' ו'אל'. הוא קולט מיד את המילים "השנוא עליך…. עשה לחברך".
לכן קשה להתחבר ריגשית למהות המשפט, כי ההבנה השיכלית שלו מתנגשת עם המסר שתת המודע מקבל וכך התועלת שבו נמחקת.
לעומתו, הפסוק המקראי (ואין בכוונתי לפגוע בכבודו של הלל חלילה) חובק בעיני עולם ומלואו. זהו איננו רק ציווי לנהוג באחר כפי שהיית רוצה שינהגו בך. לפני הכל הוא מבטא בעיני אמת בסיסית: אתה תאהב את האחר רק במידה שבה אתה מצליח לאהוב את עצמך ותנהג בו תמיד כפי שאתה נוהג בעצמך. יש בכך קודם כל קריאה לטפח אהבה בריאה כלפי עצמך. רק אז תוכל באמת לאהוב אדם אחר.
ועוד: אהוב את האחר בדיוק כפי שאתה אוהב את עצמך. לא פחות אך גם לא יותר. יש כאן הלך רוח בריא ששולל את תפיסת ההקרבה העצמית כערך נעלה כפי שבאה לידי ביטוי בנצרות למשל. קודם כל אהוב את עצמך! בשלמות, במלאות, מה שייצר כבוד עצמי, הערכה, מקום, גבולות. רק אז תוכל ליצור מערכות יחסים בריאות ומאוזנות עם האחר.
מעבר לכך משמעות הפסוק בעיני היא: נהג באחר כפי שהיית רוצה שינהגו בך לא רק כדי להיות אדם טוב, לא רק בכדי למלא אחר מצוות התורה, לא כדי לזכות בחסדו של האל אלא מתוך הבנת חוקי היקום – מה שאתה נותן זה מה שתקבל. תמיד. העולם הוא מראה ולכן תן את אשר אתה רוצה לקבל. נהג וחשוב על האחר כפי שהיית רוצה שינהגו ויחשבו עליך.
מעניין לגלות שישו החשיב את המצווה 'ואהבת לרעך כמוך' כשניה בחשיבותה בתורה אחרי:'שמע ישראל ה' אלוהיך ה' אחד, ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך'. ומעניין אף יותר לקרוא את הדברים שנשא על הר האושר ע"פ הבשורה של מתי:
"אל תישפטו למען לא תישפטו. כי במשפט אשר אתם שופטים תישפטו ובמידה אשר אתם מודדים – ימדד לכם". כלומר לפני יותר מאלפיים שנה חי אדם שהבין, ממש הבין, חוק יסוד של היקום בו אנו חיים ופרט אותו בצורה שתהא ברורה להמונים שהיו אז במצב תודעה שונה לחלוטין משלו. בספר לוקס קיימת גרסה מפורטת שלו:
"אל תישפטו למען לא תישפטו. אל תרשיעו למען לא תירשעו. סילחו ויסלח לכם. תנו ויינתן לכם. מידה יפה, דחוסה, גדושה ושופעת יתנו בחיקכם כי במידה שאתם מודדים – ימדד לכם".
בעיני זה פשוט מדהים.