אם אתה רוצה לחזות באלוהים – אתה צריך לפנות לו מקום.
ממש כפי שיש "לרוקן את הספל המלא עד תום" בכדי לאפשר לידע חדש להיכנס, כך בכדי לאפשר
לאלוהים להתגלות בפנינו עלינו להשאיר לו מקום – מרווח דרכו יוכל להיכנס אל חיינו,
להתערב ולחולל ניסים.
מרווח זה נוצר על ידי מציאת נקודת האיזון הפנימית המעודנת בין לקיחת שליטה וניווט הספינה
אל עבר היעד שהצבנו, ובין הרפיה: נפשית, מנטאלית, ואף פיזית.
הוא נוצר על ידי עשייה אקטיבית למען קידום המטרה בד בבד עם הינתקות רגשית מהתוצאה המיוחלת.
זו ה''ההשתדלות'' המדוברת תוך וויתור על האחיזה בתוצאה והסכמה לתת את המיטב שבך לרגע
הנוכחי בכדי להפוך אותו לרגע המאושר ביותר בחייך בדיוק כפי שהוא.
אחרי הכל, הרגע הזה הוא כל מה שקיים באמת…
לא מדובר רק בהשגת המטרות הגדולות בחיינו אלא גם בהתנהלות אל מול שגרת היומיום:
בכל יום אנו מתנסים בדחף הקרוי "רצון": רצון למצוא חניה, רצון שהתמודדות קשה תסתיים בטוב,
רצון להצליח בפגישה חשובה וכו'. רצונות אלה שזורים בשגרת חיינו היומיומית והמחשבות לגביהם,
כמו גם התוצאות המתקבלות בשטח בסופו של דבר, משפיעות על מצב רוחנו.
מצב רוחנו קובע את טיב ההתנסויות שאנו מושכים אנרגטית אל חיינו בהמשך וחוזר חלילה.
ברגע שאנו מוצאים את האיזון בין השאיפה הבוערת לבין מצב תודעה שבו אנו מסכימים לקבל
כל תוצאה שתתגלה אל מול עינינו, אנו מאפשרים לאותו מרווח מקודש להיווצר. דרך מרווח זה
כוח גדול יותר יכול להיכנס, לתפוס פיקוד, ולהוביל אותנו אל המקום הטוב ביותר עבורנו,
בדרך הטובה ביותר עבורנו.
ככל שהתוצאות מתגבשות אל מול עינינו, האמון באותו כוח עלום הולך וגובר, וכך קל יותר ויותר
להרפות ולבטוח. ממש כשם שפחד מעורר את היווצרותם של פחדים גדולים יותר, כך אמון הנענה
בהוכחות גדל לאמון רב יותר וההרפיה הופכת לעמוקה יותר. ככל שזה קורה ניסים הולכים ונערמים
בחיינו מה שבתורו גורם להגברת האמון והכניעה וחוזר חלילה…
תפקידנו הוא להניע את הגלגל בכיוון הנכון על ידי אימון יומיומי, המונע על ידי החלטה מודעת ונחישות:
אימון להרפיה המכונה "אי- היאחזות" או באנגלית :"NO ATTACHEMENT" .
הוא כבר יתפוס תאוצה.